מי מאתנו לא זוכר את היום שבו הילד חזר מהגן או מבית-הספר עם 'דיירים חדשים' בשיער…בואו נקרא להם בשמם הלא-מחמיא: כינים. הרבה מים עברו בירדן מאז 'הכינה נחמה', דור הולך ודור בא, והכינה נחמה לעולם נשארת. אין כמעט ילד שלא עבר את תופעת הכינים. אז נכון, ידוע שילדים אוהבים בעלי-חיים, אבל עד כאן: כינים זה כבר עסק אחר. אם פעם הסבתות שלנו היו מטפלות בתופעה הזאת עם הרבה חומץ ומסרק-סמיך, הרי שבמרוצת השנים נולדו להם פתרונות נוספים: תכשירים ייעודיים, תרסיסים, תמיסות לחפיפה, כלמיני סוגי שמפו, מסרקים חשמליים, מוסים נגד כינים, ג'לים, וכו'. יש להודות שהמלחמה הזאת השתכללה ושמהיום תדע כל אם עברייה: עכשיו כבר יש כלי-נשק קטלניים הרבה יותר מפעם לחיסול הכינים. כמו שנאמר: "תופסים את הכינים בביצים".
מאיפה נחתה עלינו המכה הזאת?!
מה הפלא שהכינים נפוצות כל-כך? אומרים שיש בעולם כ-5000 סוגים של כינים. כינה היא בעצם סוג של חרק, טפיל חיצוני, שלצערנו יש לו נטייה 'להתנחל' על שיער של בני-אדם. יש כינים שממש מוצצות דם, ולכן יוצרות גירוד או אפילו כאב קל. כידוע, לכינים יש 'כשרון טבעי' לייצר ביצים בכמויות גדולות ולכן קצב ההתרבות שלהן מרגע שהן 'נחתו על הראש' הוא ממש זריז. לכן, חזית קריטית בקרב נגד הכינים היא לקטול אותן עוד לפני שהן 'ממליטות' על הראש גדודים של ביצי-כינים. 'המכה' הזו של כינים בשיער נפוצה יותר בגני-ילדים ובבתי-ספר, כנראה בשל הקרבה הפיזית המרובה בין הילדים במסגרות הללו. פשוט, ילד שיש לו כינים שמשחק במרחק-נגיעה עם ילדים נוספים, יכול להדביק אותם בצ'יק-צ'אק. אגב, למי שחושב שזה קורה רק למי שלא מקפיד על ניקיון והיגיינה, זה ממש לא נכון, זה מיתוס שגוי: כינים יכולות להתיישב גם על ראש של ילדים נקיים במאה אחוז.
אפשר למנוע הידבקות בכינים?
אפשר לנסות, וחשוב לבצע לשם כך פעולות 'בקרה' שגרתיות. אפשר, נגיד, לבדוק את השיער של הילד בכל סופשבוע, אחרי או לפני החפיפה. לא צריך לחכות לאחות בית הספר שתבצע את הבדיקה הקולקטיבית בכיתה. גם לא לחכות שהילד יגרד בראש ב'בעסה', כי יש מקרים שיש כינים, אבל אין שום תופעות-גירוד. כדאי להקפיד מראש על מגבות נפרדות באמבטיה, כך שאם יש שני ילדים קטנים בבית, או יותר – שלכל ילד תהיה מגבת פרטית רק שלו. אם לילדה שלנו יש שיער ארוך, מומלץ לאסוף אותו, כי שיער 'פזור' קולט כינים 'חדשות' יותר בקלות מאשר שיער אסוף.
על כינים ודעות קדומות
מה שמפתיע הוא, שאם כבר יש כינים, אז המיתוס של גזירת השיער 'קצוץ' בשביל להעיף את הכינים הוא שגוי. הכינים אוהבות את סביבת-הקרקפת ויכולות 'להיתפס' גם על 'זיק-שיער' של שני מילימטר. ילדים שהשיער מאוד חשוב להם, כחלק מתחושת הביטחון העצמי שלהם, יכולים לעבור ממש משבר אם 'יכסחו' להם את השיער. לכן, מאוד מומלץ לא לעשות להם את זה. גם הגרסה שלפיה כלב יכול להדביק בכינים היא שגויה. כיני-ראש עוברות מבן אדם לבן אדם, וכינים שתוקפים חיות הן כינים מסוג אחר ואינן עוברות לבני אדם. גם הסברה שאפשר להידבק בכינים רק בגן-הילדים או בבית-הספר היא לא נכונה. אפשר להידבק בכינים מעצם הקירבה לראש של מישהו שיש לו כינים או ביצי-כינים, ולא משנה באיזה מקום פוגשים את ה'מישהו' הזה. הכינים גם לא 'עפות' מראש לראש, הן זוחלות. מה שכן, למי אכפת אם הן מגיעות בתעופה או בזחילה?! העיקר שלא יתקרבו לילדים שלנו.
אז אם הילד כבר חטף כינים, מה עושים?
טיפול קו ראשון: לוקחים מסרק 'צפוף'/מסרק 'סמיך' ותכשיר מתאים קוטל-כינים, ממגוון תכשירים המוצעים בשוק. מגבת נקייה. אפשר לאתר את הכינים ו'לשלוף' אותן החוצה מהשיער. מורחים את התכשיר נגד כינים על כל השיער (על שיער רטוב או יבש) לעומק הקרקפת, בהתאם להוראות-היצרן המצורפות. אחר-כך מסרקים את השיער במסרק-סמיך ופשוט מחליקים את הכינים/ביצי-הכינים החוצה. חשוב מאוד לכבס בהרתחה את כל הבגדים, המגבות והסדינים שהיו במגע עם מי שיש לו כינים. גם כשהכינים כבר יסתלקו, מומלץ להשתמש בתכשירים למניעת כינים שמוצעים בשוק, אפילו ברמה של אחת לחודש. אז שההצלחה כן תעלה לכם לראש.
